שלמה תחבורה ( 2007 ) בע"מ נ' עירית עכו - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה כספית שבגדרה התובעת עתרה לחיובה של הנתבעת בתשלום סך של כ-13,800 ₪.

התובעת שהינה הבעלים של רכב מס' רישוי 9721165 (להלן:הרכב), טוענת בכתב התביעה כי ביום 14.3.10 שעה שהרכב נסע בכביש הנמצא בשטח שיפוטה של הנתבעת, הוא ניזוק בשל מפגע בכביש (להלן:התאונה). כך תיארה התובעת את התרחשות התאונה, ואת טענותיה לעניין הנזק היא תמכה בחוות דעת שמאית כן קבלות בגין התיקון.

הנתבעת הגישה כתב הגנה שבמסגרתו הכחישה את עצם קרות התאונה, קיומו של מפגע גם חלקה על היקפו של הנזק. משכל ניסיונותיי להביא את הצדדים להבנות עלו בתוהו, שמעתי היום את עדי וסיכומי הצדדים.

מטעם התובעת העידה נהגת הרכב הגב' עטרה אייל-פרידמן (להלן:הנהגת), ואילו הנתבעת העידה מטעמה את מר' דוד פרג'ון מנהל המוקד העירוני אצל הנתבעת (להלן:העד).

הנהגת מסרה כי, ביום התאונה שעה שנהגה ברכב והתכוונה לפנות שמאלה לרח' בן שושן שבעיר עכו, היא החלה פונה, או אז ולפתע חשה חבטה חזקה ברכבה דבר שגרם ליציאת האוויר מצמיגי הרכב הימניים. בעקבות כך, הנהגת עצרה ויצאה את הרכב כדי לבחון את הנזקים שנגרמו, כן לעמוד מקרוב על הסיבה שעמדה מאחורי האירוע בו הייתה מעורבת. הנהגת העידה כי, מיד לאחר השלמת הפנייה והנסיעה בתוך הרח', קיים מעבר חצייה, שבשני צידיו הנתבעת הניחה אבני שפה בגובה המדרכה. ואכן, כפי שעולה מהתמונות שהוגשו ת/1-.6, אורכן של דפנות אלה כ 1.6 מ' ( ת/1), מגיעות עד לאמצע הנתיב הימני אליו השתלבה התובעת ובולטות מעל פני הכביש כגובהה של מדרכה. הנהגת, כאמור, נצמדה לימין בנהיגתה, ומיד לאחר השלמת הפנייה גלגליו הימניים של הרכב עלו על דפנות אלו, דבר שהסב לרכב נזקים.

זו הייתה תמצית האירוע כפי גישתה של התובעת. גרסה זו נמסרה ע"י הנהגת לה אני מאמין, נתמכה בתמונות שמשקפות את זירת התאונה, גם לא נסתרה ע"י הנתבעת, לא באמצעות העדת עדים גם לא הצגת ראיה אחרת כלשהיא בעלת משקל. ועוד, מעדותו של מר פרג'ון עולה כי התמונות משקפות נאמנה את המצב בזמן התרחשות התאונה, הגם שהוא הוסיף כי זכורה לו פנייתה של הנהגת שטרחה והגיעה למוקד העירוני כדי להתריע אודות מכשול זה.

יוצא אפוא, באשר לנסיבות ההתרחשות ותיאורה של זירת התאונה, הרי התובעת הניחה ראיות טובות, משכנעות ובעלות משקל, ובכך, במישור העובדתי, היא יצאה ידי חובתה.

המחלוקת העיקרית שנטושה בין הצדדים סבה סביב שאלת האחריות והאשם התורם. מצד אחד התובעת דוגלת בגישה כי התאונה התרחשה בעקבות מעשיה הרשלניים של הנתבעת, כאשר בנהגת לא דבק אשם כלשהו, ואילו הנתבעת סבורה שבנסיבות אין להטיל עליה אחריות כלשהיא, ולחילופין הרי אשמה של הנהגת היה מכריע בנסיבות.

אין טעם שאכביר במילים אודות חובותיה של הנתבעת כרשות מקומית, עם זאת אדגיש, שהנתבעת מתוקף מעמדה ותפקידה היא האחראית לתקינות כל הכבישים הנמצאים בשטח שיפוטה. על הנתבעת להסיר מכשולים מדרכם של עוברי אורח ורכבים, גם עליה בבואה לבצע שינויים בכבישים הנמצאים בשטח שיפוטה לנהוג במקצועיות, בזהירות ובהיגיון. בענייננו, אני בדעה שהנתבעת נהגה בנסיבות ברשלנות, כאשר התנהלותה זו היא שגרמה להתרחשות הנזק.

אמנם התכלית שעמדה מאחורי השינוי שהנתבעת ביצעה מטרתה הגנה על תלמידי ביה"ס הסמוך, מפני הסכנה לה הם נחשפים בבואם לעבור את הכביש. עם זאת, וגם אם תכלית זו הינה ראויה, עדיין אין הדבר מצדיק נקיטה באמצעים או ביצועם של שינויים המקפלים בחובם סכנה לנהגים שמשתמשים בכביש, ואינם עומדים במבחנה של רשות מקומית סבירה . הנחת אבני שפה בתוך כביש וחסימת חלקו של נתיב נסיעה, מבלי שהנתבעת דאגה להציב שילוט שיתריע בפני הנהגים אודות הימצאותו של מכשול בדרכם, מלמד כי הנתבעת בנסיבות נהגה ברשלנות, ולא גילמה, בין כלל שיקוליה, את האינטרסים של הנהגים שהינם הגורם העיקרי שמשתמש בדרך זו.

עוצמתה של הרשלנות בנסיבות אף מזדקרת לעין לנוכח בחירתה של הנתבעת בהנחת אבני שפה בחלקו של הנתיב הימני, כאשר היה סביר ונכון תחת השינוי שנעשה, למשל להתקין פסי האטה בסמיכות למעבר החצייה או אף הגבהת משטחו של מעבר החצייה בצורה מתונה, שתתריע ובאותה המידה לא תסב נזקים לרכבים שעוברים במקום.

ועוד, כפי שעלה מעדותה של הנהגת וגם התמונות ת/7-8, הנתבעת כן פעלה בשלב מאוחר יותר להסרת אבני השפה, כן ביצעה שינויים נוספים כמו הרחבתה של המדרכה, באופן שכל הנוהג ברכבו יבחין בכך. שינוי זה השיג את התכלית לה שאפה הנתבעת, אך באותה המידה לא הציב מכשול בדרכם של ציבור הנהגים. לו הנתבעת השקיעה מחשבה ונהגה, מלכתחילה, כפי שנהגה לאחר אירוע התאונה, אין ספק שתאונה זו ותוצאותיה היו נמנעות כליל.

אף שזו דעתי, אין משמעות הדבר שהנהגת פטורה מכל אשם. כפי שהשתכנעתי הנהגת ביצעה את הפנייה לכיוון רחוב שמשון במהירות שאינה סבירה בנסיבות והמתעלמת , במידה לא מבוטלת, מתנאי הדרך. מסקנתי מבוססת על עדותה של הנהגת וגם עוצמתם של הנזקים שנגרמו לרכב, כגון מעיכת חישוקי הגלגלים, כעולה מהתמונות הנזק שצורפו לחוות הדעת מטעם התובעת. לאור זאת, אני סבור כי יהיה נכון וצודק להשית על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

הנתבעת כאמור חלקה גם על היקפם של הנזקים. לגישתה נסיבות התאונה לא מתיישבות עם טענתה של התובעת לפיה, בין היתר, גם הפגוש הקדמי והאחורי נפגעו. חרף טענותיה הרבות והמגוונות של הנתבעת במישור הנזק ואף שהתובעת שקדה על הגשת חוות דעת שמאית מטעמה, הרי הנתבעת לא הגישה חו"ד נגדית ולא דרשה, כמצוות תקנה 130 (א) לתקנות סד"א, התייצבותו של השמאי לחקירה על חוות דעתו. בכך הביעה הנתבעת ויתור על הכלי היחידי שנותר בידיה להעמדת חוות דעת זו וממצאיה במבחן הביקורת, שהינו החקירה הנגדית. בנסיבות אלה, לויתור על חקירתו הנגדית של השמאי קיימות השלכות ולפיהן נכון להניח קיומה של הסכמה למסקנות ולממצאים שבחוות הדעת. עם זאת, ויתור זה אין משמעו כבילה גורפת לנתבעת בתקיפת חו"ד זו. היא רשאית לעשות זאת למקרה וכיוונה את חיציה לקביעות שבהיגיון שאינן מושתתות על מומחיותו של השמאי, או תקיפת הנחות היסוד העובדתיות שקיבלו ביטוי בחוות דעת והמשתמעות מכלל הראיות שהובאו בפניי, כגון מקור הנזק, זאת להבדיל ממצאים שבמומחיות שיקשה עד מאוד להעבירם תחת שבט הביקורת, בשלב הזה, ללא חקירה ובהעדרה של חוות דעת נגדית.

לעניין השומה והערכת הנזקים לא אדרש משום האמור לעיל, עם זאת לעניין טענתה של הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי חלק מהנזקים נגרמו בתאונה, הרי מחלוקת זו טעונה התייחסות. אני סבור שגם טענתה זו של הנתבעת דינה דחייה. עצם העובדה שהנהגת לא הבחינה מיד לאחר התאונה בנזקים שנגרמו בפגושים, אין הדבר מלמד כי נזקים אלה מקורם באירוע אחר ולו מהטעם שהנזקים נגרמו בתחתית הרכב. בעקבות עלייתו של הרכב על אבני השפה הרי נגרם נזק ישיר לגלגליו לרבות בריחת האוויר מצמיגיו הימניים, דבר זה בהכרח הביא להנמכת תחתית הרכב, ובכך לפגיעת תחתית זו וגם הפגושים באבני השפה.

אי לכך, אין לי אלא לקבל את הערכותיו של השמאי במלואם לעניין הנזק, התיקון ועלותו, הוצאות הגרירה, שכ"ט השמאי, כן ירידת הערך שנגרמה לרכב.

משום כל האמור לעיל מקבל בזאת את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 11,000 ₪ (לאחר הפחתת אשם תורם), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9.2.11, ועד לתשלום המלא בפועל.

מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת גם הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך של 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.